אני שונאת את עצמי.
אני באמת לא רואה בעצמי שום דבר טוב במיוחד.
אולי זה גם הסיבה שאף אחד אחר לא רואה.
לפעמים פשוט היתי רוצה להיות יותר פופולארית או גבוהה או קצת יותר רצויה בחברת אנשים.
אני מרגישה בודדה ממש.
לפעמים פשוט לא היתי רוצה להיות עצמי.
אני עדין בלי רישיון; אני גרה עם ההורים ואני מרגישה כמו ילדה מוגבלת בגיל 16 שנסיעה בקווי לילה מפחידה אותה כדי לא לצאת מהבית.
ובמה זה שונה? אני בת 20 וכלום לא שונה.
בא לי לצרוח אני רק כועסת ובוכה כל הזמן וזה מעיק הבדידות מחריפה את הכל רק יותר.
אני רוצה להרגיש שאני טובה במשהו או רצויה בחברה או פשוט לא להיות עצמי אני מרגישה שקופה אני זועמת ועצובה אבל בלתי נראת.
בסופו של דבר היתי רוצה שמישהו יתאמץ בשבילי קצת גם. או פשוט להרגיש פחות דחויה ועלובה
לא אכפת לי כבר מאיך אני כותבת ולא אכפת לי כבר לזרוע עוד לבור ההרס העצמי ולטעות בידיעה שזו טעות לא אכפת לי כבר יותר.
קצת חמלה על עצמך, וחיבוק גדול קריון. ואני רק שאלה: למה את לא עושה רשיון נהיגה?
השבמחקהאמת היא שאני בלימודי נהיגה כבר 3 שנים בערך,בגלל כל המעברי דירה יצא לי להחליף הרבה מורים ונכשלתי גם ב 5 טסטים. הסיפור די מתסכל אותי בעיקר כי אין לי איך להגיע לשום מקום אבל גם שלא סיימתי עם זה ממזמן. אני קרובה להתייאש אבל ממש משתדלת שלא.. תודה ענקית על התגובה!
מחקעברתי אחרי יותר טסטים ממך, אל תתיאשי. את תעברי. תמשיכי להתמיד. :)
השבמחקגם אני עדיין גרה עם ההורים (אני יותר גדולה ממך בכמה שנים) ואלא אם יש לך סיבה לצאת מהבית, זה לא כזה שוס וזה מאוד קשה לא לגור אצל ההורים. מצב הדיור בארץ בטטה וזו לא בושה. מחזקת את מניפה - את באמת באמת בסדר גמור, קצת חמלה על עצמך.
העניין הוא שגרתי שנתיים לבד וחזרתי להורים לפני חודש וזה סיפור די קשה מסתבר אחרי שמתרגלים לגור לבד. תודה שהגבת זה מקסים, אני צריכה לתת לעצמי יותר נחת אני יודעת. הראש לא מרפה
מחק