L'appel Du Vide

 אני דוחה את זה כבר כמה ימים אבל הדחף לכתוב בער בי.

אני חייבת להפסיק להיות כזאת מוזרה,

אני חושבת המון בקטע מתסכל

ואני אף פעם לא בטוחה בכלום.

היתי היום בהופעות פאנק, ביקשתי טרמפ מלהקה שהופיעה מהעיר שלי,

והאמת שהיה נפלא ואפילו נכנסתי לפוגו וממש נהנתי.

פגשתי המון חברים ובאמת שהיה נפלא.

אבל ברכב חזרה, היא ישבה עם החבר שלה הבחור שנהג היה עם חברה שלו,

והם דיברנו בינהם שיחות שקטות ופשוט שתקתי,

הרגשתי הכי לבד ולא שייכת בעולם,

באו מלא חברה מהעיר שלי את כולם אני מכירה,

אבל לא באמת הרגשתי חלק, בסופו של דבר עשו לי טובה והסיעו אותי טרמפ,

יש לי את החברים שלי כאן ואת החברה שלי בהופעות אבל בסופו של דבר אני מרגישה לבד נורא.

אני לא ממש מחבבת את עצמי, אני חושבת שבשנה האחרונה נהיתי 'שמנה' כי עליתי במשקל,

אני רואה סנטר כפול וכרס קטנה, הירכיים שלי נדבקות אחת לשניה ואני לא מרגישה יפה במיוחד.

.אני חושבת המון בקטע מתסכל וחוסק הביטחון מעיק, אני מוזרה ולא מבינה את עצמי לפעמים.

עזבתי את הדרום וחזרתי להורים, אני ובן הזוג נפרדנו והכל קשה ומוזר קצת.

אני בעיקר מקווה שהוקל לו, אני לא רוצה לעשות לו רע. אני מקווה שטוב לו.

נרשמתי ללימודים ואני שמחה בשביל עצמי,

מלוות אותי חששות שונות ואני מקוה שהכל יהיה בסדר.

יש לי תחביבים מגניבים וזה משמח אותי לפעמים.